הסיכונים העיקריים בניתוח עם שתלי סיליקון
- דימום – הצטברות של דם ברקמות באזור הניתוח, סיכון ברמת סבירות של 1-2% אשר עלול להתרחש במידה וכלי דם סורר ימשיך לדמם אחרי הניתוח ועלול להצריך ביצוע ניתוח נוסף למטרת ניקוז הדם שהצטבר והחזרת השתלים למקומם.
- זיהום – התפתחות דלקת חיידקית באזור הניתוח סביב השתלים, סיכון ברמת סבירות של פחות מ-1% אשר עלול להתרחש אם הניתוח לא נעשה תוך הקפדה יתרה על כללי הסטריליות ועלול להצריך אשפוז למתן אנטיביוטיקה לווריד ובמרים נדירים סילוק השתל המזוהם מהגוף עד חלוף הדלקת והזיהום והחזרתו לאחר ריפוי והחלמת הרקמות.
- הצטלקות לא יפה – ריפוי עם סימנים בולטים באזורי החיתוך והתפירה בשד, סיכון ברמת סבירות של 2-4% אשר עלול להתממש כתלות במידת ההקפדה של הרופא המנתח על ביצוע נכון ומדויק של הניתוח וכתלות בטיב ריפוי הרקמות הספציפי ובדרגת ההצטלקות הטבעית שלהן הנקבעת על פי תכונות ריפוי הגוף המשתנות מאדם לאדם ואינן ניתנות לשליטה מלאה בידי המנתח. הסיכון להצטלקות בולטת בניתוחי הגדלת חזה הינו מינורי והצטלקות גסה נדירה למדי.
- אובדן תחושה חלקי או מלא בפטמות או בחלק התחתון של השד – פגיעה בקצות העצבים המספקים תחושה בשד ובפטמות, סיכון ברמת סבירות של 10-20%, הסיכון אינו נדיר במיוחד, רמת הסיכון עולה ככל שמנסים להחדיר שתל גדול יותר הדורש פיתוח כיס גדול ונרחב יותר. קצות העצבים מתרפאים בתהליך איטי שלוקח חודשים ואף שנים. יש נשים שדיווחו על חזרת תחושה אפילו אחרי 6-7 שנים אך לא ניתן להבטיח זאת.
- התקשות/ הצטלקות קופסיתית – מדובר בתגובת "דחייה" של הגוף כנגד השתל המתבטאת בתהליך דלקתי/צלקתי הגורם להיווצרות רקמה צלקתית המתכווצת ומתקשה סביב השתל.
סיכון ברמת סבירות שנעה בין 1-2% להצטלקות ראשונית תגובה קופסיתית ראשונית" שיכולה להתפתח תוך מספר חודשים סביב הניתוח ועד לרמה של 10-20% להצטלקות קופסיתית סביב שתלים פגומים או בעייתיים בגוף שיכולה להתפתח ברבות השנים מסיבות שונות ומגוונות, ובעיקר אם לא מטפלים בה כראוי ובזמן.
הטיפול בה מצריך ניתוח לסילוק השתלים הבעייתיים, סילוק הרקמה הצלקתית באופן חלקי ומלא והחלטה האם להחזיר שתלים חדשים או להסירם לתמיד.
- קרע של השתל עם או בלי דלף סיליקון וצורך להחליפו בחדש בעתיד - השתל נועד להישאר תקין ושלם כאשר המעטפת הגמישה והמוצקה סביבו אינה מאפשרת לג'ל הסיליקון שבתוכו לבוא במגע עם רקמות הגוף. הסיכון לקרע של השתל במהלך העשור הראשון הינה סביב 1-2%.
לשתל אורך חיים מסוים שלא ניתן בטכנולוגיה שלנו כיום לנבא אותו מראש או להעריכו במדויק. השתלים תוכננו על מנת להישאר בגופך לפחות למשך עשור ואידיאלית למשך שנים ארוכות ככל האפשר או למשך כל החיים.
אך הציפייה שהשתל יישאר תקין במשך כל תקופה זו מניסיוננו אינה ריאלית.
כיום הגיוני לצפות שהשתל יישאר תקין במשך עד 15 שנה, ולכן חשוב שתביני ששתל הסיליקון איננו התקן שנועד להישאר בגופך לכל החיים.
אנחנו ממליצים לך לשקול להחליף את השתלים אחרי 12-14 שנה מאחר ואנחנו מעוניינים להחליף את השתלים הישנים שלך כל עוד הם עדיין תקינים מבלי שעברו בלאי בגופך.
החלפת שתלים ישנים כל עוד הם תקינים ושלמים היא ניתוח קל עם החלמה קלה ואחוזי הצלחה מצוינים.
לעומת זאת, אם נצטרך להתמודד עם שתלים קרועים בלויים ודולפים הניתוח יותר מורכב וגם יותר יקר, ההחלמה יותר בעייתית ואחוזי ההצלחה פחות טובים.
שתל קרוע דורש כמובן הסרתו והחלפתו בשתל חדש, יש צורך להסיר את שיירי הסיליקון ולעתים לטפל בקופסית שהגיבה והצטלקה.
ניתן להסיר את השתלים ולא להחזיר חדשים אך המשמעות היא התרוקנות מיידית של השד ואובדן הנפח הפנימי והמלאות שלו.
ניתן להדק את מעטפת העור על מנת לטפל בצניחה שמופיעה בחלק התחתון לאחר התרוקנות, אך לא ניתן לבצע הרמה של החלק העליון מאחר ומדובר בהתרוקנות.
הפתרון להתרוקנות הוא מילוי ואותו ניתן להשיג רק על ידי שתל, או במידה מוגבלת יותר המצריכה סדרה של ניתוחים על ידי מילוי עם שומן עצמי.